פסק-דין בתיק עד"י 3117/09

המשיב הורשע בעבירה של ביצוע שירות בעבור התאחדות בלתי מותרת, בכך שלבקשת מוחמד עווד, שהיה המנהל של אגודת אל ביארק, שהינה התאחדות בלתי מותרת, קיבל כספים מעזה שנועדו עבור האגודה, ובתמורה סיפק בשר מאטליזו. המשיב קיבל בהזדמנות אחת סכום כסף של 64,770 ש"ח, ובהזדמנות נוספת סכום של 63,920 ש"ח. בתמורה לסכומים אלה סיפק לאגודה בשר באותו ערך כספי, שנעשה בו שימוש לצורך חלוקה ליתומים בהם תמכה האגודה.

בית משפט קמא גזר על המשיב עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. הערעור שלפניי עניינו דרישת התביעה להחמיר בעונשו של המשיב.

נימוקי גזר הדין בערכאה הראשונה

בית המשפט עמד על החומרה הנובעת מפעילות אזרחית של ארגוני טרור, שנועדה לבססם בקרב האוכלוסייה האזרחית, ובכך לחזק את מטרות אותם הארגונים. לפיכך, נקבע כי מעורבותו של המשיב בהכנסת כספים מטעם אגודה השייכת לארגון הג'יהאד האיסלמי תרמה לחיזוק ארגון הג'יהאד האיסלמי, גם אם המשיב נהנה מהכסף שקיבל תמורת מכירת הבשר.

בית המשפט ציין לחומרה את מעורבותו של המשיב בתהליך של הברחת הכספים בכך שהנחה את מנהל האגודה כיצד להבריח את הכספים לאזור, וכן ציין לחומרה את הסכום הגבוה בו דובר.

מאידך, שקל בית משפט קמא לקולא שהשירות שביצע המשיב עבור האגודה היה במהלך עסקיו הרגיל, וככל הנראה לא עמד מאחוריו מניע אידיאולוגי, שכן הוא לא היה קשור לאותה אגודה של הג'יהאד האיסלמי מעבר למעשים בהם הורשע. בנוסף התייחס בית המשפט לכך שדובר בשירות שניתן בתקופה קצרה של חודשיים ולא דובר בשירות שנמשך על פני שנים.

עוד נתן בית המשפט משקל להודאתו של הנאשם מבלי שנשמעו עדים בעניינו, לעובדה כי ככלל מדובר באדם נורמטיבי שזוהי מעידתו הראשונה, ואף נתן משקל להתחייבותו של המשיב שלא ליצור מגע עם אותה אגודה בעתיד.

בית המשפט ערך השוואה בין עניינו של המשיב לעניינן של שתיים שנשפטו בגין פעילותן באותה אגודה, רימא טבאל וארסלין יעקוב, אף שלא היה להן קשר ישיר עם מעשיו של המשיב. נקבע כי עונשו צריך להיות חמור יותר מעונשה של רימא טבאל, בשל חומרת המעשים היחסית, ועל כן נגזר דינו כאמור לעיל.

טיעוני הצדדים בערעור

התביעה הצבאית טענה שהעונש שנגזר על המשיב סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, והפנתה לעד"י 4082/08 חאמד נ' התביעה הצבאית שם נגזרו 27 חודשי מאסר בפועל על מי שהעביר 30,000 יורו ועוד 6,000 דולר לאגודה השייכת לארגון החמאס. נטען כי תקדים זה הוא הרלוונטי לעניינו של המשיב ועליו היה צריך בית המשפט להסתמך.

בנוסף נטען נגד חלק מן השיקולים לקולא עליהם הסתמך בית המשפט. באשר לעובדת ביצוע המעשים ב'מהלך העסקים הרגיל' נטען כי המדובר דווקא בשיקול מחמיר, ויש בו ללמד על התחכום של המשיב שניסה להסוות את האופי האמיתי של העברת הכספים. כמו כן נטען כי ביצוע העבירה על פני חודשיים בלבד אינה מהווה שיקול לקולא שכן העבירה נקטעה עם מעצרו של המשיב ולא מיוזמתו שלו.

התביעה הוסיפה כי הסתמכות בית משפט קמא על רמת הענישה שנקבעה לרימא טבאל וארסלין יעקוב אינה יכולה לעמוד כיוון שאין המדובר בשותפים לאותו מעשה, והאינטרס של אחידות הענישה לא מתקיים ביחס לשתי נאשמות אלה.

הסניגור של המשיב טען כי בית המשפט איזן נכונה בין שיקולי הענישה, וביקש לאמצם. בנוסף, הציג הסניגור את עניינו של אחיו של המשיב, צובחי, שנשפט בגין מעשה דומה, במסגרתו הועבר סכום של 68,000 ש"ח תמורת בשר, בדומה לעניינו של המשיב. צובחי אף הורשע בכך שהסכים לקבל ולהעביר סכום של 15,000 דולר מאדם בעזה עבור הארגון. במסגרת הסדר טיעון נגזרו על צובחי 50 ימי מאסר בפועל, שחפפו לימי מעצרו, מאסר על תנאי וכן קנס בסך 6,000 ש"ח. הסניגור הטעים כי אמנם ביחס לצובחי היו קשיים ראייתיים שהשפיעו על הסדר הטיעון, אולם הדבר בא לידי ביטוי בפער העונשי המשמעותי בינו לבין המשיב, ואין הצדקה להחמיר עם המשיב מעבר לעונש שנגזר עליו בערכאה הראשונה.

למען השלמת התמונה אעיר כי בעקבות הדיון בבית המשפט ביקשה התביעה להרחיב את המותב בתיק זה בטענה כי אחת השאלות העומדת להכרעה, קרי: האם יש להתחשב בעונשו של צובחי כאמת מידה ביחס לעונשו של המשיב, הינה שאלה עקרונית. בקשה זו נדחתה על ידי נשיא בית המשפט.

דיון

ארגוני טרור פועלים במספר מישורים, ובכלל זה במישור האזרחי, על מנת להעמיק את אחיזתם באוכלוסייה המקומית (השוו ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל, בש"פ 6506/07 קורד נ' מדינת ישראל).

לפיכך, אין ספק כי בצדק ראה בית משפט קמא את פעילותו של המשיב בהקשר זה בחומרה. אעיר כי אני שותף למרבית הנימוקים שהביא בית משפט קמא, אולם בסופו של דבר ערעור זה צריך להיות מוכרע מסיבה אחרת, והיא עקרון אחידות הענישה - שיקול שלא עמד ככל הנראה לנגד עיניו של בית משפט קמא.

בטרם נדון בסוגיית השפעת עונשו של צובחי על הערעור, מצאתי לנכון להעיר שתי הערות לגבי שיקוליו של בית משפט קמא:

האחת, עניינה העונשים שנגזרו על רימא טבאל וארסלין יעקוב. התביעה טענה, ובצדק, כי העונשים שנגזרו על שתי אלה אינם יכולים להוות רמת ענישה בפרשייה שכן אין הן שותפות של המשיב למעשה העבירה שביצע. אמנם, שתיהן פעלו במסגרת ועבור אגודת אלביארק, אולם לא היה להן קשר כלשהו עם המשיב או עם הפעילות בה הורשע המשיב. לפיכך, רמת הענישה שנקבעה בעניינן יכולה להוות לכל היותר רמת ענישה כללית, כשם שענישה לגבי פעיל חמאס שביצע פעילות כלשהי יכולה להוות רמת ענישה כללית לפעיל חמאס אחר שביצע פעילות בעלת אופי דומה. ודאי שאין להתייחס אליהן כאל רמת ענישה ספציפית בפרשייה זו.